יום האישה הבינלאומי

יום האשה הבינלאומי חל מדי שנה בתאריך ה- 8 לחודש מרץ.

זהו ארוע שנתי, המבקש מאיתנו לעצור ולהתבונן במצבן של נשים ברחבי העולם- בעבודה, במשפחה, בפוליטיקה ובחברה.
ב-8 במרץ 1857,החליטו מאות פועלות בארה”ב לפתוח בשביתה, במחאה על תנאי העסקתן המחפירים, שכר עבודה נמוך, ושעות העבודה הארוכות.
הרושם שהותירו אותן נשים אמיצות היה עז, והוחלט למסד את התאריך ולציין אותו בעולם כולו, וההפגנות הפכו למסורת, וצויינו מדי שנה.
ב-8 במרץ 1908, צעדו 15,000 נשים ברחובות ניו יורק, במצעד מחאה על תנאי העסקתן וניצולן, ותבעו לקצר את שבוע העבודה, לשלם להן שכר הוגן,

ולאפשר להן להשתתף בבחירות הכלליות לנשיאות ולבית הנבחרים-לבחור ולהבחר-זכות שהאמריקאיות השיגו לראשונה ב-1920.

בשנת 1910 נערך בדנמרק לראשונה כינוס נשים בינלאומי, והוכרז רשמית על יום האשה הבינלאומי.
ברוסיה,עם התבססות המשטר הסובייטי,הפך יום זה לאחד מהחשובים. בשנת 1975,החל ארגון האו”ם לתמוך ביום האשה הבינ”ל.
כמה עובדות קצרות על מצב הנשים בעולם:
1)חמש המדינות הכי טובות לנשים.
בדו”ח שפרסם פורום הכלכלה העולמי,עלה כי נשים הנהנות מיחס השווה ביותר לגברים בתחומים של עבודה, חינוך, בריאות ופוליטיקה הן:

נורווגיה, פינלנד, שוודיה, איסלנד וניו-זילנד.

בנורווגיה לדוגמא, נשים זכאיות ל-12 חודשים של חופשת לידה ב-80% מהשכר, או ל-10 חודשים בשכר מלא.

וגם הגברים רשאים לחלוק עימן את חופשת הלידה, ואף חייבים ליטול 4 שבועות של חופשה, כדי להשתתף באופן פעיל בגידול התינוק.
2)חמש המדינות הכי גרועות לנשים.

לפי אותו דו”ח, הכי גרוע להיות אשה במדינות הללו:

תימן, צ’אד, פקיסטן, סוריה ומאלי. במדינות אלו, מצב הנשים ירוד בכל היבט,אך גם בהיבט של חרות אישית.

בתימן לדוגמא, עדיין מוגבלת בחוק, זכותן של נשים להחזיק ברכוש, להשתתף בקבלת החלטות, להתגרש וכיו”ב חירויות בסיסיות.

מדינות אלו נכשלות באופן עקבי במתן הזדמנויות השכלה לנשים, החל מגיל בי”ס יסודי. פערים בהשכלה מובילים לפערים בתחומים נוספים כמו תעסוקה ופוליטיקה.

(הדרוג מתבסס על שקלול נתונים כלכליים, רפואיים וחינוכיים.)

בישראל:

החוק הישראלי אוסר אפליה על בסיס מגדרי בתעסוקה ובשכר. ולמרות זאת עדיין יש פערים בשכר לרעת הנשים.

בחינת מעמדן של הנשים בישראל מעלה הבדלים בולטים בתחומי הכלכלה, החברה והפוליטיקה.

לאורך השנים נחקקו מספר חוקים שנועדו לשפר את מעמד האישה במקום העבודה ובחברה הישראלית,

ולכאורה הן נהנות מהזדמנות שווה לפתח את הפוטנציאל האישי על פי כישוריהן ונטיותיהן, אך הנחה זו אינה עומדת במבחן המציאות.
שיעור ההשתתפות של נשים בכח העבודה בישראל עולה בעקביות.
שיעור השתתפותן של נשים חד הוריות בכח העבודה, גבוה מכלל אוכלוסיית הנשים ועומד על 87%.

שיעור הנשים בהשכלה הגבוהה נמצא בעליה באופן עיקבי.

למרות שעדיין יש מקום לשיפור במעמד הנשים בישראל, אין ספק שחל בו שינוי מהותי לאורך השנים, בעיקר כתוצאה מכניסתן לשוק העבודה- מה שתרם לעצמאותן.

בשנים האחרונות, תאריך זה הוא סמל ועדות, למאבק לטובת הקידום במעמד האישה.

ברוח זו יותר ויותר ארגונים, מפעלים ומוסדות, בוחרים לציין את התאריך בדרכים שונות, ביניהן הענקת מתנות לנשים העובדות בארגון.

אנחנו ב”פרלינה”, מודעים לחשיבות הארוע ולצורך של ארגונים במתנות הנותנות ביטוי ומשמעות למעמדן של הנשים.

לצורך כך עיצבנו מתנות אישיות לעובדות עם מסרים מעצימים ליום האישה, במבחר תקציבים ועיצובים.